סטונהנג'

הסטונהנג' שמשמעותו באנגלית עתיקה היא "סלעים תלויים" שוכן במחוז וילטשייר בדרום מערב אנגליה. סטונהנג' הוא אחד מהאתרים הפרהיסטוריים המפורסמים בעולם,

והוא מורכב מסוללת עפר המקיפה קבוצה גדולה של אבנים עומדות.

חוקרים רבים העלו השערות שונות לגבי מטרות מעגלי אבנים אלה - יש הטוענים שמטרתן פולחנית, חלקם אף מאמינים שהוקרבו בהם קורבנות לאלים ואולי אף לשמש, יש החולקים וטוענים שכל מטרת המעגלים הייתה לחשב את מהלך הזמן האסטרונומי ויש גם הסוברים שמעגל האבנים שימש כאתר קבורה לבני המעמד הגבוהה המקומיים.

האתר והאזור הקרוב אליו הוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו ב-1986,

ולמקום מעמד של אתר ארכאולוגי מוגן לפי החוק הבריטי.

החוקרים סבורים שהבנייה באתר סטונהנג' החלה בשנת 2950 לפנה"ס והושלמה בשלושה שלבים עד שנת 1550 לפנה"ס. בכך ברור שמעגל האבנים הקדים את בניית הפירמידות במצרים.

מה שנראה היום באתר הארכאולוגי הוא תוצר השלב האחרון מלפני יותר משלושת אלפי שנים.

בנוסף, בסביבה הסמוכה לסטונהנג' נמצאו תלוליות עפר עגולות. בתלוליות שנחפרו נמצאו עצמות אדם ולכן מאמינים שהתלוליות שימשו כאתרי קבורה.

דוגמאות נוספות למעגלי אבנים מסתוריות נמצאות די קרוב לסטונהנג', לדוגמה:

• מעגל אבנים קטן יותר שוכן בדרום אירלנד ושמו דרומבג. מעגל זה מורכב מ-17 אבנים שגובהן עד כשני מטרים. שני האבנים בכניסה הם הגבוהים ביותר והם גם נצבים בעוד שחלק האחר הם אבנים עם חלק עליון הנטוי לכיוון המרכז. בסמוך למעגל האבנים דרומברג מצוי מתחם מגורים והכנת מזון של הבאים לאתר ובכך ברור כי הוא שימש כמתחם עלייה לרגל ולהתכנסויות.

• אתר פולחני המבוסס על השעון האסטרונומי בצורת מעגל אבנים המקיף תלולית גדולה מצוי בעמק נהר בוין שבמזרח מרכז אירלנד ושמו ניוגרנג'. בסמוך למעגל בניוגרנג' התגלו בנוסף עוד שני מעגלים. בכל המעגלים האבנים נועדו ליצור את גבלות התלוליות שבתוכן שוכנים אתרי פולחן. באתר ניוגרנג' עצמו מצוי, מעל הכניסה לאתר הפולחן, פתח המאפשר לקרן שמש להכנס פנימה בבוקרו של היום הקצר ביותר בשנה, בלבד. ניוגרנג' הוא הגדול בתלוליות; קוטרו 85 מטרים וגובהו כ- 13 מטרים והוא מוקף ב- 97 אבנים חלקן הקטן סותתו וקושטו.

---

השאלה החשובה והמעניינת הקשורה למעגלי האבנים היא -

מהיכן הובאו האבנים הגדולות והכבדות האלו? וכיצד?

באתר סטונהנג' שבאנגליה הוצבו גושי סלע במשקל של עד יותר מ-40 טון שהובאו ממרחק של עד יותר מ-300 ק"מ (סיכוי גבוה שהסלעים הובאו מגבעות פרסלי שבמחוז ויילס, זה מטורף! ואל תשכחו שאנחנו מדברים על אתר ארכאולוגי שנבנה כמעט לפני 5000 שנים)

אז אתם בטח שואלים: איך הובאו אבנים כאלה כבודות וגדולות ממרחק כזה עצום??

אז כך, משערים שהאבנים שהגיעו לסטונהנג' הוזזו בגרירה על גבי בולי עץ גדולים או באמצעות רפסודות ולכלל החוקרים שעסקו בנושא ברור שהיה צורך בגיוס מאות רבות של אנשים לביצוע העבודה במיוחד במקטעים יבשתיים בהם משערים שגושי הסלע הובאו על בולי עץ ונגררו כך על ידי אנשים. בניוגרנג' לעומת זאת, מקור האבנים בסביבה המרוחקת כ-30 ק"מ וגם משקלם קטן מזה של סטונהנג' ולכן מניחים שהם הובלו על בולי עץ. לא פלא שבשני האתרים מוצגים ניסיונות שיחזור של השיטה להזזת האבנים בעזרת בולי עץ.